בצער רב וביגון קודר אני כותב על פטירתו היום של עלי קראוון, הידוע בכינויו אבו חסן.
ישבתי בצהרים לאכול חומוס עם חברי ליאור (שמתחתן מחר) ועם אח שלו, ובעודנו לועסים קרעי פיתות עם מסבחה, בא אחד המלצרים להגיד לנו לסיים מהר, כי בעל הבית נפטר עכשיו ושהם סוגרים את המסעדה.
בשוק, סיימנו את הארוחה הקטנה, בלי שהספקתי לגמור אפילו את בקבוק מיץ הענבים, ויצאנו לראות ששלושת המסעדות של חסן ואחיו נסגרו.
זה יום עצוב לקהילת החומוס העולמית בכלל והישראלית בפרט.
בקלות אפשר להגיד שהחומוס של אבו חסן הוא הטוב ביותר בארץ, אם לא בעולם. החוויה הקולינרית שהוא יצר תזכר לשנים ארוכות, ובתקווה שבניו ימשיכו בדרכו.
יהיה זכרו ברוך.
End of an era
בפעם הראשונה שאכלתי במסעדת אבו חסן זה היה לפני כ-23 שנה וכבר אז שמה יצא בכל הארץ. באים, אוכלים מהר ומפנים את השולחן לבא אחריך.
בהחלט עצוב, מפתיע שלא מדברים על זה יותר.
משתתפת בצערם. ומקווה שימשיכו את דרכו המופלאה וההומנית.