זהו. מחר בלילה.
לא נשאר עוד הרבה זמן.
אני כבר לא יכול לחכות.
צריך לארגן תיק. צריך לעשות קניות אחרונות.
אוף, לא חשבתי על מתנות.
אין לי כח לשטויות האלה.
רק רוצה כבר להיות על מטוס,
לאכול את הארוחה הצמחונית.
לבקש עוד בלאדי מרי מהדיילת….
אין לי בעיה עם מטוסים או עם טיסות.
פעם ראשונה שטסתי היה כשהייתי בן 3 חודשים.
כן… קצת מוקדם, הייתי אומר.
אבל ההורים החליטו שזה הזמן לחזור לארץ.
אז חזרנו לארץ.
ואז אני חיכיתי, סיימתי את הדברים ההכרחיים (תיכון)
והלא הכרחיים (צבא),
וחזרתי בחזרה.
אבל מתגעגעים.
רוצים לחזור הביתה.
לאמא. לאחי. לחברים. לים.
אבל רק לחופשה.
לא יותר. לא כרגע.
אולי יותר מאוחר.
אולי כשנקים משפחה.
או אם נבנה בית…
האם זה איום?
אוף… אני אתך בכל מילה , אבל אצלי נשארו עוד יומיים למניאק
יש!
אני כבר מתה לכתוב
zoriks is in the house.
מה שאני מגיע?
בטח איום…. אריק יתעצבן.
הדוסים יכנסו לבונקרים. והמתנחלים יעזבו את הארץ.
איזה קטע, כל הבולגרים (או יושבי בולגריה) מתנקזים לפה….
מה לומדת?
תודה מתוקה!!!
וטרינריה
ואני לא מכירה אפילו ישראלי אחד שלומד כאן חוץ ממני
מעניין….. , אולי יש כאן משהוא ולא ידעתי?
ספר לי
טוב. לא מכיר באמת.
מכיר קרובי משפחה שחיים בבולגריה…….