יש לי בעיית תקשורת קלה.
לא טוב בלתקשר עם אחרים. במיוחד לא אנשים חדשים.
לא יודע על מה לדבר. לא זורם בשיחות.
אומר דברים משונים. לא קשורים. מחייך לעצמי.
צוחק קצת.
בדרך כלל אני לא מרגיש שייך.
לא מסוגל להתחבר.
אינטראקציות עם אנשים זה דבר קשה.
אין דבר יותר מסובך למוח לבצע. במיוחד במסיבות.
בוחנים את האנשים. את ההתנהגות. את המילים.
מחפשים רמזים. במיוחד אצל המין הנשי.
צופים מהצד. משתתפים במחזה.
משהו עבר עלי בשנים האחרונות.
אני לא אותו דבר.
אני לא יודע מה קרה או איפה.
אבל אני מרגיש לפעמים כמו ילד. כאילו אני התאפסתי בשלב מסויים, איבדתי את כל תהליך החיברות, ועכשיו אני צריך ללמוד מחדש את כל הדברים שבדרך כלל לומדים כשצעירים.
את כל האינטראקציות הנכונות עם העולם.
לאיפה זה הלך? ולמה?
זה לא הלך לאף מקום. אתה נהדר, תאמין לי. זה הכל בראש לך, הנה עובדה, אני לא החברה הכי טובה שלך כאן?
נשיקות, בוב. טיסה נעימה.
החלק הראשון הוא נורא אני, אולי זה עניין של גיל, עניין של תקופה, עניין של תפיסה? התרגלות?
ברור שזה הכל בראש שלי. זה כל העניין.
אבל זה שונה כשזה כאן, במרחב הוירטואלי.
פנים אל פנים זה הרבה יותר קשה…
וכן, את החברה הכי טובה שלי כאן.
תודה
לדעתי , תהליך החיברות נמשך כל החיים
ולו רק משום שהחברה משתנה , גם באופן פיזי , וגם באופן רוחני
אתה בכיוון הנכון ,תמשיך לחפור ,תגיע בסוף לתשובה,אנחנו איתך גם אם תגיע לחלקים קשים ,הרי בשביל זה יש בלוג
אני בדרך למחוזות הפנימיים…