היה לי יום הולדת.
לא יודע אם שמתם לב שגדלתי בשנה השבוע…
אז אני בן חצי יובל.
זה זמן מיוחד, הייתי אומר, המעבר מלהיות צעיר ללהיות בוגר. פעם ראשונה שאני מרגיש שיום ההולדת משפיע עלי באמת. הרבה יותר מלהיות בן 18. אז רק הרגשתי שעומד להיות שינוי ושום דבר לא בא. כמו ההרגשה שבאה לפני שיש רשיון ואז קולטים בעצם ששום דבר לא השתנה, חוץ מזה שאז נעשיתי פחות תלוי במוניות ובאוטובוסים……
אני מרגיש כאילו משהו עומד להגיע, שינוי מסויים. משהו שעומד להפתח. לקרות.
משהו שחיכיתי לו הרבה זמן. משהו שרציתי שיגיע ועדין לא.
אין לי מושג מה זה, אבל זה קרוב.
הזמן הזה בארץ גורם לי הרבה לחשוב על מה שעובר עלי בלונדון.
על הקשר שיש לי עם החברים פה לעומת הקשרים שיש לי שם. פה זה יותר קל. חברים של שנים. חברים של חיבור. חברים של שפה משותפת.
שם עדין לא מצאתי משהו שהתחברתי אליו. לא מבחינת הקשרים ובטח שלא בקטע האינטימי והקרוב.
אבל מישהי אמרה לי משהו חכם. היא אמרה לי שלא ביקשתי (זימנתי) אנשים מסוג מסויים שאני רוצה להיות איתם בקשר. שבגלל ההשקעה בלימודים, ואולי עוד כמה סיבות, לא חשבתי על הצורך שלי באנשים. שפשוט מה שבא - בא. וזה לא אלה שהתחברתי אליהם. לא באופן עמוק.
עכשיו אני מרגיש בצורך הזה באופן עז ביותר.
צריך לעבוד על עצמי כשנחזור… צריך לעבוד על עצמי כל הזמן.
שיהיה לך יומהולדת שמח, עד 120… חח… תמיד מצחיק אותי עד כמה ברכות היומהולדת הם קטע כל כך כל כך בנאלי:)
אצלי למשל ההרגשה של שינוי היא מאוד כמה ימים לפני כי אני עושה סקירה עצמית כזאת ומבינה עד כמה התבגרתי או לא התבגרתי ומה יש לשנות.
ובהחלט אין הבדל בין יום לפני היומהולדת ליום אחרי, אבל בכל זאת יש בזה משהו… (אוהבת לנגוד את עצמי:))
וכן, הזמן הצהוב הוא ספר טוב… ואם תאהב אז תקרא גם את נוכחים נפקדים שלו…
מזל טוב, זוריקס. מגיע לך.
(שלי גם מוסרת)
אני בדרך לקרוא ותודה!!!
תודה מותק! חיבוק לשתיכן.
עזבי אותך משטויות. לכי לישון עם כוס מים בלי שום דבר אחר.
מזל טוב.
אתה עוד צוציק, היה סבלן
איפה אתה? אימא אמרה לי נסעת עם חבר לצפון.
צוציק צוציק
אבל חושב כמו בן 35
שאר ישוב…
באתי לבקר חבר…
דש לחבר.
דבר איתי.
תודה, זורקס.
מזל טוב גממני…
לא משנה מה.. או איך .. או כמה תהיה פתוח , החברים בחול אף פעם לא יהיו באותה הרמה של האינטימיות והקרבה של חברי ילדות….. גם אני בהתחלה לא רציתי לחשוב ככה , אבל גם בקרבה הכי גדולה , כאשר הרקע התרבותי הוא שונה לגמרי .. גם החברות היא אחרת
צריך פשוט לקבל את זה ולהמשיך הלאה.
נכון. אני מודע לעניין. אבל אפילו את החברים הלא כל כך קרובים לא בדיוק מצאתי…… אז צריך גם את זה לסדר.
חוצמזה אפשר לדעתי באוניברסיטה, כשלומדים הרבה שנים ביחד לפתח משהו… למרות שהתרבות והשפה שונים.