קו אדום

סופשבוע מעניין עובר עלי עכשיו.
התחיל אתמול בדייט קצר עם בחורה, אח"כ חזרה הביתה עם חיוך והחלפתו בדפיקות לב מהירות מסוג אחר לאחר בדיקת תא הדואר שלי…

היום הזה התחיל בקצת יותר אופטימיות - שילמתי את שכר הדירה בלי בעיות מיותרות, וידידתי לינדה קרטר התקשרה כדי לברר מה מצבי.
היא קראה את החדשות האחרונות מהבלוג, והחליטה להגיב על כך. ואכן, כך עשתה (ותודה).
הוריד ממני מטלה גדולה… האם לכתוב? האם לענות?
לא. זה יהיה בזבוז אנרגיות.

וכך אני יוצא בחזרה אל העולם, האמיתי והוירטואלי, כשבזרועי חוויה נוספת באמתחת. עכשיו האנרגיות טמונות בי. את העצבים ואת הכאב התמרתי במשהו אחר.
זה רק עשה אותי גדול יותר, חזק יותר, מבין יותר. עוד משהו שמראה לי שאני חי.
הרי לכל דבר יש סיבה ושום דבר לא קורה בטעות. ואם כך היה דבר, אז נקבל אותו.

ועכשיו אני מחייך. יודע מה גדול הדבר. מה יפה הוא העולם הזה, שנותן לנו כל-כך הרבה. לא תמיד זה מורגש. לא תמיד זה חיובי. אבל תמיד זה נותן משהו לחשוב עליו. לפעמים לטיפה. לפעמים זה מכה. כמו עכשיו…

מכה בראש - תתעורר!

לא יודע בכלל על מה זה היה… אולי פעם הייתי ילד רע… אולי פעם ירדתי על מישהו ממש חזק… אולי ביקשתי את זה מהגורל…
מה זה משנה? זה בא - זה הלך.

היום יום חדש וכבר יותר טוב.
היום יום חדש - ונסלח. כן נסלח.
אין על מה לכעוס. אין כמובן על מה לנקום.
הכל טוב ויפה ובא על מקומו בשלום.