קו אדום

זהו. אתמול באמת נזכרתי כמה התגעגעתי למקום הזה.
לרדת בכיכר האיחוד, ליד הבתולה ולהסתובב. נוף לא רגיל. ואני לא מדבר על בניינים יפים, פארקים.
אני מדבר על נשים.
כמות הנשים היפות לכל מטר מעוקב בניו יורק היא מהצפופים בעולם. אין עוד מקום כזה. ובקיץ - במיוחד (והייתי בכמה וכמה מקומות).
זה פשוט מדהים.

אתמול טיילתי רבות, ונזכרתי שאני לא שכחתי כלום. מכיר ויודע, הולך מפה ולשם. כאילו לא עברו שנתיים מאז הפעם האחרונה שהייתי פה. בדיוק שנתיים.

פגשתי את מון, אחת החברות היותר טובות שלי, שגרה גאן כבר מספר שנים. לא ראיתי אותה מאז הפעם האחרונה כאן. זה מדהים.
יש חברויות שאני כבר יודע שישארו שם.
יש חברויות שאני יודע שכבר הלכו לתמיד.
אתמול היה ערב נוסטלגיה עצבני. תמונות מפעם, מהתיכון, "כשהיינו צעירים…". זה כל כך מוזר. לא הסתכלתי על תמונות כאלה שנים. ופתאום מון שולפת אותם מהארון. לראות את האקסית שלי, שדרכה הכרתי את מון, את החברים שעדין קיימים, את החברים שכבר איבדתי איתם קשר. לצחוק מי היה עם מי וכמה חבורת "בוורלי הילס 90210" היינו. זה כל כך מצחיק. אני בטוח שהיינו יכולים לעשות תסריט אופרת סבון מצויינת: הוא היה איתה ועבר אליה, ואז היא היתה עם מה-שמו אחרי שההוא זרק אותה תוך כדי שזה אוהב אותה. ולהיפך.

אתמול הלכנו ל- PS1… הצד העכשווי של ה-MOMA (בשונה מהמודרני)… כל שבת בקיץ יש שם מסיבה מטרפת. תוך כדי צפייה בדברי אמנות קונטמפוררים מקשיבים למוסיקת דיפ האוס, ובחוץ אנשים רוקדים כמו מטורפים ומתמנגלים על ימין ועל שמאל. בריכה קטנה באמצע בשביל לקרר את הגוף ואת הנפש ע"י טבילת הרגליים (אי אפשר יותר, חוץ מהילדים החמודים שבטוח גם הפכו את המים לצהובים).

חוץ מדבר אחד שום דבר לא הלהיב אותי באופן מיוחד. והדבר הזה היה וידאו אינסטוליישן של שלוש מסכים שמראים ומשמיעים דברים שונים אבל מתואמים באופן מוחלט. זה גם נראה מעניין כי ההקרנה היתה על שלושה מסכים מתוך 11 שהיו מסביב לצופה בצורת פלוס (+)… או T… משהו כזה.

מ ד ה י ם.

הרגע שמעתי שהיה פיגוע בתל אביב. על קו אוטובוס שהיה אחד הקבועים שלי. אני כבר לא יודע מה לחשוב.

רוצה שזה יגמר. אני מאוד מקווה שלא "יחזירו להם". זה רק יהיה יותר גרוע.

לא יכול יותר לכתוב.

רק רוצה שזה יגמר בקרוב.

במחוה לעתיד ובתקווה לטוב.