ובמידה שהייתי רוצה שזה יקרה
אני יודע שיש מצב שזה לא
ובמידה שבא לי להרגיש
בא לי לגרום לזה לעבור
ובמידה שהייתי רוצה שזה יבוא
ככה אני רוצה שזה ילך
איך שאני אוהב
ואיך שאני שונא
כמה שאני מתרגש לפני
וכמה שאני מאוכזב אחרי
אולי יותר מעוניין בה
ואולי יותר שהיא תהיה מעוניינת בי
בלי כל העניינים האלה שמטרידים את מוחינו
בלי כל הגזרות שהטילו עלינו
בלי ההבדלים ומה שצריך לעשות
בלי התרגילים והדרכים לחיות
בלי המכות וכל שאר הכאבים
בלי משחקים ובלי תחכומים
ובמידה והייתי יכול
הייתי עכשיו איתה
במידה והיא היתה רוצה
היא היתה יותר מגיבה
וכמה שהיא משחקת
אני רוצה יותר
וכמה שאני מעוניין
היא בורחת מהר
איך זה תמיד קורה
שיש מין סוג של חיבור
ואיך זה תמיד חוזר
שהזמן לא מוצא סידור
ואי אפשר לדעת מה יקרה
מה הנתונים ומה במחזה
אי אפשר אפילו לנסות להבנה
את מה שהדמיון הופך לדיעה
אולי מחר זה יתבהר
ואולי יהיה בכלל קטע אחר
תהיה בריא…עם כזה כישרון כתיבה עוד תגיע רחוק….
והשיר?…עצוב…אין לי מה להגיד.החיים חרא וזהו.
כן, ככה זה נראה, לפחות בהתחלה (ביננו, גם בסוף).
לחיות בשפאגאט זה מעייף. בחר אופציה אחת ולך עליה. בסוף תוכל להגיד "אמרתי לי!"
machar yom chadash!
אתה באמת מוכשר.
השיר עצוב אבל מדהים =]
תודה על מה שאתה עושה עבורי
למרות שאתה חושב שזה קצת, בשבילי זה המון.
~חיבוק~
רק כותבים על דברים עצובים
העצבות היא קרקע פוריה ליצירה
ומאז ומעולם
אתה כתבת? יפהפה ונכון לרב. וכמה שהוא נכון זה מאוד עצוב…