קו אדום

10 תגובות ל-“למה”

1. 1 אח גדול
   23 במאי 2005 ב4:31

   היא שם. אי שם. הדבר שעוצר הוא בתוכך. אף אחד לא יגיד לך את התשובה, כי רק אתה בפנים עמוק עמוק, מתחת לשכבות יודע. ולכן מי שיעזור זה helping hand. מי שיעזור לך להגיע לתשובה שלך. זה תהליך. הוא ארוך ולא קל. אבל הכרחי.

2. 2 אוטומי
   23 במאי 2005 ב7:03

   יכול להיות שאנחנו מחפשים בכלל את השאלה? רעיון מעניין.

   ואני לא מאמינה שהדרך היא המטרה (למרות ששידכתי את האימרה הזו כסלוגן ללקוח שלי). דרך היא דרך, מטרה היא מטרה. לא סתם יש לזה שתי מילים נפרדות.

3. 3 אופטימיוז
   23 במאי 2005 ב12:26

   ער בשעות כאלה מה קרה?

   התהליך הזה לא נגמר, הוא רק עושה כאילו.

4. 4 מלפומנה
   23 במאי 2005 ב12:46

   בובה, היא תבוא. ללא ספק, היא תגיע.

   אולי זה לא אותו דבר, אבל אני כאן אוהבת ומתגעגעת.

5. 5 ת"אבית
   23 במאי 2005 ב15:34

   לא פעם מגיעים למטרה ואז שואלים ומה עכשיו? זה הכל? האם זו היתה המטרה הנשגבת אליה שאפתי?
   אי לכך - הדרך!!! הדרך היא המטרה לא פעם.
   אנחנו נמצאים ב’דרך’ רוב הזמן, רוב חיינו.

6. 6 ת"אבית
   23 במאי 2005 ב15:39

   דבריך מאד יפים. ועוד יותר שאתה כותב לא למגירה אלא מוציא את עצמך והרהוריך לפאבליק! וגם נותן מחוכמתך לאחרים. שיר טוב והוא בהחלט נקודת ציון להבנות שלך.
   מה עם הפלקאטים לתערוכה? יש לך 5 שעות…. לביצוע!
   הדרך היא המטרה, כדבריך.

7. 7 אוטומי
   23 במאי 2005 ב18:14

   כשמגיעים למטרה, אם היא לא נותנת את הסיפוק, מחפשים מטרה אחרת, גבוהה יותר.
   זה לא סותר, לטעמי.
   השגתי את מטרתי. אני מסופקת. עכשיו לאתגר הבא.

   לפעמים נעים ממטרה למטרה ולפעמים בכלל לא רוצים מטרות. סתם לנוע.

   (ושוב, ללקוח שלי זה התאים, תרתי משמע. אלי תורת הזן, או מה שזה לא היה שם, פחות מדברת)

8. 8 אח דגול
   24 במאי 2005 ב14:36

   זה כנראה הגיל…

9. 9 St.Dindin
   28 במאי 2005 ב19:17

   הדרך היא אכן המטרה ובגלל זה כל שלב נותן תחושה של רוגע. אבל יש גם מטרה בסוף…

10. 10 אופטימיוז
    28 במאי 2005 ב19:31

    
    מתעורר בארבע וחצי והולך לישון ב-8?
    ככה צריך לחיות..

השאר תגובה.