ֿ
רק עכשיו שמתי לב שהעץ מחוץ לחלון כבר צימח את כל העלים שלו.
לפני חודשיים הוא היה ערום.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
הסתכלתי לעצמי על היד לפני כמה ימים, במקלחת, וזה נראה לי מוזר שזורם לי דם בפנים, שיש עצמות ושרירים, גידים ותאים.
היה לי חשק לקחת סכין ולעשות חתך בכף היד. להרגיש את הכאב, לראות את הדם פורץ החוצה, משתחרר מהגוף.
היה לי חשק להרוס את הצורה של כף היד שלי.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
לפעמים אני מרגיש כאילו כל מה שנמצא מסביבי והחיים שאני חי בכלל לא אמיתיים. כאילו הכל בדמיון שלי או של מישהו אחר.
זה נראה לי מוזר שהדברים שאני עושה ובוחר עכשיו משפיעים על החיים שלי, ובצורה מסויימת גם משפיעים על החיים של אחרים. כאילו אני לא מודע לעובדה שאלה החיים שלי. שאני חי.
לפעמים אני רוצה לחזור לבטחון שהיה לי שכהייתי בן 17, גר בבית, ובלי בעיות של "החיים האמיתיים".
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
הרעיון של פוסט מחשבות אקראיות הוא יפהפה. אם אני מבינה נכון (אניבהשלמות קריאה עכשיו) אתה במוד מלנכולי בזמן האחרון…יודע למה?
השבוע הייתי אצל אמא ואבא לכמה שעות וכל כך רציתי להישאר קצת בשקט של הבית שלהם, לברוח קצת מכל הבעיות של גדולים. הייתי חייבת לחזור לת"א, וזה עשה אותי ממש עצובה. אני מאוד מתחברת לפסקה האחרונה שלך. אם הייתי עושה תמונה, כנראה שהיו בה המון ספרים…
זה הלחץ של סוף שנה.
ההבנה שלא עשיתי כלום וההכרה שעשיתי המון.
הכל בא באותו זמן, העייפות, הלחץ, העבודה, התערוכה, הפרוייקטים, החברים… והרשימה עוד ארוכה.
אני במין תקופה של חוסר חשק אבל עם המון כוונות…
זה מצחיק, תיארת בידיוק את מה שאני מרגישה…יש לך כאן הבנה מלאה, ולצערי מעט מילות נחמה, חוץ מזה שזמן יעשה את שלו…
לא צריך מילות נחמה. הבנה זה מספיק.
בהצלחה לך ולנו. וכוסית גדושה למנוחה!
אתה לא מאמין אפילו עד כמה אנחנו מכונה ביולוגית אחת נרקבת,
מזל שאתה לא לומד רפואה אחרת בכלל היית מרחיק עם המחשבות האלה לכת , עד לגבולות פסיכודליים משהוא……
אתה לא מאמין מה זה עושה לבן אדם.
thak it easy
אתה עושה המון דברים נהדרים והרבה ובזמן העשייה לא תמיד רואים את הדברים שעושים ובטח שלא בפרספקטיבה כמו מישהו מהצד או רואים זאת לבד במרחק של זמן.
היד הזו היא שעושה המון… אהבתי את העץ הוא נראה טרי.
קח את הדברים לאט יותר, בקצב שלך. הסתכל על העץ, גם עבודתך ורעיונותיך טריים כמו העץ, העלים רק צמחו וכמו רעיונותיך - הם גדלים וצומחים. המחזוריות של החיים יפה ולא צריך לפחד ממנה, צריך להשתדל לזרום עם הדברים שקורים לנו, להנות מהם, והנה כבר למחרת הם נראים שונה.
הייתי רוצה כוסית גדושה של מנוחה…מה שיש לי במקום זה חביות עבודה…שיהיה לנו בהצלחה ונחת בקרוב:)
כל אדם מחפש את השלווה הפנימית.
כדי למצוא אותה הוא עובר הרבה חוויות, משני הסוגים.
הסוג הרע והסוג הטוב.
כל החלטה שאתה מחליט מכוונת אותך לשלווה פנימית גם אם היא נראית לך ההחלטה הכי שגויה של אותו רגע.
יש מישהו שם למעלה שדואג לך, ומכוון את הצעדים שלך שיהיה לך הכי טוב.
מניסיוני עם החיים למדתי שיש ה’.
ואני לא בן אדם מאמין בזמן האחרון.
לפעמים נמאס מהכול, רוצים שלווה רוצים לחיות בשקט, אבל זה לא אפשרי, אדם חייב להתאמץ, להבין את מטרתו בעולם הזה. המטרה שנועדה בשבילו.
גם אם זה להיות מובהל לבית חולים עם יד חתוכה, וזה רק כדי שהרופא המטפל בך יוכל להציל את חייך.
אז באמת קח את הכול על הצד הטוב ביותר…וראה הכול באופטימיות. כי באמת הכול לטובה. ואנחנו לא רואים את כל המפה.
באמת שזה עוזר.
בהצלחה רבה…[=
אשמח אם תבקר בבלוג שלי…[=
אני פעם חתכתי את היד שלי עם מספריים כדי לראות מה יש בפנים, עדיין יש לי צלקת.
מצד אחד אני מבין אותך מאוד ומצד שני קצת קשה לי להתחבר, אולי בגלל שאני עדיין גר עם אמא.
יש לי עוד שעה וחצי ואני מסיים את התואר הראשון!
יש לי מעט מאוד עבודות ומבחנים ואני כבר מת לעשות משהו קצת יותר טוב עם עצמי, למצוא עבודה נוספת, לחזור לכתוב, מה ששמתי בהמתנה, יש לי רעיונות לשלושה סרטים שאני רוצה לכתוב. ומדי פעם אני כותב איזו סצינה שאני לא יודע לאן היא תתחבר.
שבוע הבא אני בסיני!!!!!
זהו
mazal tov!!!
soon i will join you.
עצוב לי לקרוא את הפוסט הזה.
אני חושב שכן יש לך מה לחיות, ושדיבורים עם פסיכולוג יעזרו לך להבין שכן שווה לחיות.
אני חושב שאתה אדם מוכשר ומעניין ואינטיליגנטי, ושיש לך טעם מוזיקלי מעולה. אסור, אסור שאדם כמוך ישחית את עצמו. אם אתה רוצה לתת ביטוי לכאב שלך, למצוא את האנושיות שאתה מנסה למצוא תחת הרקמות והבשר, יש דרכים אחרות.
יש לך בלוג נפלא.
on purpose i wrote that i wanted to cut my PALM and not my WRIST.
I don’t want to kill myself. I just wanted to feel the pain, and to see the inside.
Thank you for all of your compliments, but as I wrote two posts before this one, I live in duality, and as much as I appriciate myself, I think I’m a loser. That’s the big joke. That is the revenge of the thing we call God…
תראה, אני לא מאמין באלוהים, ככה שדברים הרבה יותר פשוטים, ועם זאת יותר מסובכים. וההרגשה הזו, בוא נאמר שההרגשה הזו של לוזר לא זרה לי, אבל אני חושב שלחתוך את פרק היד שלך, במיוחד כשזה איבר כלכך שימושי וחשוב, לא יועיל לך. אני חושב שאתה מחליף תשוקה לאהבה בהטלת מום, וזה באמת שלא מוביל אותך לשום מקום. בשביל מה אתה רוצה להרגיש את הכאב? אתה לא חושב שאתה אנושי?