קו אדום

מה לעזאזל קורה שם ברפיח?

ולמה נותנים לזה לקרות?

למה כולם עצבניים, רציניים ומדוכאים בזמן האחרון??

כמה אפשר
לרצות וגם לדעת
שאין מה להגיב
שאין לאן ללכת
שאין למה לנסות
פשוט רק לשבת
ולבכות

אני יודע
שאין לזה מחיר
שום דבר קבוע
שצריך להסתיר
לחשוף ולהראות
את כל מה שאפשר
להמשיך ללכת
רק מ-מחר

אני יושב כאן
בראש המגדל
מסתכל על עיר אחרת
חצי זר, חצי אזרח
זה ממש כמו בסרט
חושב על אלוהים
חושב על החיים
ומבזבז שעות מתות
בטחינת המחשבות

לבד.
מרגיש כאילו עושים עלי חרם.

אני חייב לבוא בטענות לכל המדינה, שפתאום, בן לילה, שינתה את דגלה מצבעי הכחול לבן והמגן דוד באמצע, לצהוב וכחול ולמגן דוד הבנוי מאותיות מ.כ.ב.י..



נשים וגברים, דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, אוהדי בית"ר ירושלים, אח"י נצרת, הפועל טייבה, מכבי חיפה (בכדורגל), אליצור ק.אתא, לאומית השרון, עירוני נהריה, הפועל תל-אביב וירושלים (בכדורסל), שוכחים מהריבים, מהויכוחים, מההבדלים, ומתאחדים היום כולם, פתאום בתור חברים אדוקים, מסביב לצלחת הפיצוחים.
צופים במשחק. מקווים ש"ישראל" תזכה.

אך האמנם מכבי מייצגים את ישראל?
הם אמנם ישראלים. נכון…
אבל יש גבול. זאת לא נבחרת ישראל שמשחקת באירופה.
זאת קבוצה פרטית, השייכת לגוף פרטי. הם מייצגים את עצמם, לא את ישראל.
בנוסף, כמו שכולם שמים לב, בין אם זה ביד אליהו או על המסך המהבהב, רוב השחקנים הם כלל לא ישראלים. הם לא אזרחים. הם קניינים.
הם אנשים שהובאו לארץ במיוחד כדי לשחק ולנצח. בין אם זה בשביל אוהדי הקבוצה, או בין בעלי הקבוצה, שנהנים מהתמלוגים ומההכנסות.

אני אוהד הפועל תל-אביב בכדורגל ובכדורסל (אם לא הייתי שם את הפועל של הפועל אז רובכם הייתם מהנהנים "אה. ידעתי…").
אני לא רואה את הפועל כמייצגת את ישראל במשחקים. בין אם זה היה בכדורסל השנה, או בכדורגל בשנים האחרונות.
אני גם משוכנע שרוב האוהדים של הקבוצות האחרות, חושבים כמוני, ולא עודדו את הקבוצה שלי לנצח ביורופ ליג בכדורסל, או בליגת האלופות בכדורגל…

אבל כשזה מגיע למכבי (שמאז עונת 1969-70, לקחה ברציפות את האליפות, חוץ מבעונת 1992-3 כש
הפועל תל-אביב הפסידה להפועל גליל-עליון בקרב על התואר), אסור להגיד מילה רעה. חייבים ללכת אחרי כל העם. לעודד את עם ישראל. לתמוך בו.
הרי אנחנו כולנו יהודים. אנחנו צריכים להיות גאים במכבי.

אני גם גאה…

אני גאה בשמעון מזרחי.


(איור: טל אביב, עיתון תל אביב)