FUCK ISRA BLOG
כתבתי. ושוב פעם הלך. אין לי כח.
זה היה פוסט יפה על כמה שטוב לי בזריחה.
ועשיו אני עצבני.
ואל תגידו לי עוד פעם לכתוב בוורד.
לא בא לי לכתוב במעבד תמלילים. זה לא מביא לי מוזה.
אז מה?
זה הורס לי את כל הכיף.
ושכחתי לעשות קופי פייסט. יותר נכון זכרתי, אבל אח"כ עשיתי עוד ק + פ לכל מיני דברים כך שאיבדתי את את זה בדרך.
יאללה. לילה טוב ועצבני.
במקום בוקר טוב ורגוע.
תוספת:
זה היה סטרייק שני.
בסטרייק שלישי אני עובר מישרא.
ארכיון ליוני, 2004
אני יודע שחיכיתם.
לחלקכם מסרתי הודעה מוקדמת.
לחלקכם זאת תהיה הפתעה.
אבל הנה זה בא.
החשיפה הפורנוגרפית האינטר-יוניברסלית שלי.
אני נכנס לבלוגרים, מנויי פרו. כבר אין להם את הסרגל. יש להם לוגו צבעוני של נענע שלא מפריע בכלל.
אני חוזר לבלוג שלי, או של בלוגרים אחרים חסרי פרו, והדבר הראשון שאני רואה זה את הסרגל הירוק המזעזע.
זה מבלבל. זה מפריע.
זה גורם לי לא להתרכז במה שכתוב.
זה כמו לראות סרט עם כתוביות.
זה מזכיר לי שהתחילו להכניס טלויזיות עם פרסומות לאוטובוסים בלונדון. תדמיינו לכם, אתם נוסעים ברחבי לונדון, בקומה השניה של האוטובוס, ומולכם, בקצה המעבר, על החלון באמצע, תקועה טלויזיה עם פרסומות. אוטומטית, בלי אפילו לרצות, פניהם של רוב האנשים תקועים במסך. אין מה לעשות נגד זה. זה קורה לבד. חלק מהאנשים, ביניהם אני, מנסים בכח לבהות בחלון בצד, אבל לפעמים ללא הצלחה, במיוחד אם לא יושבים בצמוד לחלון.
עדין לא ראיתי תנועת מחאה שקמה נגד זה אבל אני והשותף שלי בדרך להדפיס סטיקרים בגודל של המסך כדי להדביק עליהם.
ובחזרה לנענע-בלוג… כשיש שותפות בין שני גורמים, צריך להיות איזהשהו שיוויון. ישרא מביא את האנשים, נענע מביאים את הממון (ממון הזכרון). כשיש שני לוגואים בצמוד זה שיוויון.
במקרה זה כל הסיכויים נוטים לכיוון נענע. קודם כל - הלוגו של נענע צבעוני. זה כבר לוקח יותר תשומת לב מהצופה. דבר שני הסרגל - מוביל לכל האתרים של נענע. הסרגל של ישרא שעדיין נמצא בתחילת הבלוג, חסר סממנים חזקים, מה שגורם לו להעלם, לא רואים אותו. לא שמים לב אליו.
אולי יריב לא מודע לזה. אבל אני לומד את זה.
אולי בתור אנשי ישרא אנחנו כבר יודעים על הסרגל שלנו ורגילים אליו. אנשים חדשים שבאים לראות את האתר, אולי גם מכיוון נענע, לא ישימו לב אליו בצפייה ראשונה, וכתוצאה מכך - פחות אנשים יכנסו לדף הבית של ישרא. מה שיגרום לפחות אנשים נכנסים לבלוגים של אחרים… (אלא אם כן זה ע"פ הרשימות…)
בקיצר, זה יותר ממה שזה נראה. זה לא רק על הקטע הויזואלי, שמאוד מפריע. ראיתי איפהשהו שלנענע יש סרגל חלופי, כמעט כמו שאני עיצבתי, שהם משתמשים בו לפעמים. הם לא חייבים להשתמש בזה שתקוע כאן. הם יכולים להשתמש באחר, שהוא הרבה יותר צנוע.
והם בהחלט יכולים להוריד אותו למטה.
עכשיו חסרי הפרו יכולים לשבת בשקט.
בעלי הפרו הרויחו!!!
הוראות לחיים:
- אכול הרבה אורז מלא.
- תן לבני האדם יותר מאשר מצפים ועשה זאת ברצון.
- למד בעל פה את השיר האהוב עליך.
- אל תאמין לכל מה שאתה שומע, ואל תבזבז את כל מה שיש.
- לך, ואל תישן כמה שאתה רוצה.
- כאשר אתה אומר "אני מצטער" הסתכל לאדם בעיניים.
- תאמין באהבה ממבט ראשון.
- לעולם אל תלעג לחלומות של האחרים.
- אהוב עמוק ובלהט. יתכן שתפצע, אך זוהי הדרך היחידה לחיות את החיים באופן מושלם.
- תתמודד עם חוסר הסכמה, הלחם בצורה הוגנת. אל תעליב.
- אל תשפוט את האחרים בגלל קרובי המשפחה שלהם.
- דבר לאט, אך חשוב במהירות.
- כאשר מישהו שואל אותך שאלה שאינך רוצה לענות, חייך ושאל: "מדוע אתה רוצה לדעת"?
- זכור שהאהבה הגדולה ביותר וההצלחות הגדולות ביותר טומנים בחובם גם סיכונים רבים.
- ברך אדם מתעטש.
- כאשר אתה מפסיד, אל תפסיד את הלקח.
- זכור: כבוד לך עצמך, כבוד לאחרים ואחריות לגבי כל פעולותיך.
- אל תרשה שחוסר הסכמה קטן יפגע בחברות גדולה.
- כאשר אתה שם לב שעשית טעות, נקוט בצעדים המתאימים על מנת לתקנה.
- חייך כאשר אתה עונה לטלפון. מי שמצלצל יוכל "לשמוע" את החיוך בקולך.
- התחתנו עם גבר/אישה איתם אתה אוהבים לשוחח. כאשר תזדקנו, כושר השיחה יהיה חשוב יותר מכל דבר אחר.
- תבלו זמן מסוים לבד.
- קבל בזרועות פתוחות שינוי, אך אל תוותר על הערכים שלך.
- זכור כי לעיתים השתיקה, היא התשובה הטובה ביותר.
- קרא יותר ספרים וראה פחות טלוויזיה.
- חייה חיים טובים ומכובדים. מאוחר יותר, כאשר תזדקן, ותזכור את העבר תראה איך תהנה מהם פעם נוספת.
- תאמין באלוהים וסמוך עליו, אך נעל היטב את הרכב שלך.
- אוירה של אהבה בביתך חשובה ביותר. עשה הכל על מנת ליצור בית רגוע ומלא אהבה.
- כאשר אתה מתווכח עם האנשים הקרובים אליכם. התרכז אך ורק במצב הנוכחי.
- אל תחזיר את העבר.
- קרא בין השורות.
- חלוק את ידיעותיך. זוהי דרך לחיות לנצח.
- תהיה עדין עם כדור הארץ שלנו.
- לעולם אל תפריע למי שמחלק לך מחמאות.
- דאג לעניינים שלך.
- אל תסמכו על גבר/אישה שאינם סוגרים את העיניים כאשר אתם מנשקים אותם.
- פעם בשנה, בקרו במקום שעדיין לא הייתם שם.
- כאשר אתה מרוויח הרבה כסף, עזור לאחרים כל עוד אתה בחיים. זהו הסיפוק הגדול ביותר שהאוצר יכול להעניק לך.
- זכור שלא להשיג מה שאתה רוצה הוא, לעיתים, מזל גדול.
- למד את כל החוקים ולאחר מכן, שבור כמה מהם.
- זכור שהיחסים הטובים ביותר הם אלה בהם האהבה בין שני אנשים גדולה יותר מאשר הצורך של אחד בשני.
- שפוט את ההצלחה שלך לאור מה היה עליך לוותר על מנת להשיג אותו.
- הכנס לאהבה ולמטבח באופן מוחלט.
הערה שלי:
קיבלתי את זה במייל, להעביר לחמישה אנשים ומעלה…
אני לא שולח את זה במייל. אני אף פעם לא שולח.
אבל בגלל שזה יפה ונכון אני שם את זה כאן.
אכן - לילה לבן עבר על כוחותינו, ועדין לא נשבר…
סיימתי להכין את הפורטפוליו. השעה 7:18 דקות (שעון אנגליה). יש לי שעה וחצי להחזיק מעמד.
אם אני נרדם עכשיו - הלך עלי. כל העבודה לשווא.
לא בדיוק לשווא… אבל חבל.
דווקא הייתי יכול לעשות בכמה שעות מקצה שיפורים מקיף.
אבל אין לי כח. זה בסך הכל שנה ראשונה. זה בסך הכל לראות מה עשינו השנה כדי ש"המועצה הפדגוגית" תאשר את עלייתנו לשנה הבאה… ולא רק זה - גם הציונים שקיבלנו השנה לא נחשבים. רק אלה של השנה השלישית.
בכלל כל הקצטע הזה של ציונים בבית ספר לאמנות ולעיצוב משגע אותי. איך אפשר לקבוע מה זה 7 או 10?
חבר שלי קיבל 10 על פרוייקט. מה זה הסטוריה? יש 100%?
אני ממש התעצבנתי. איך הם יכולים לדרג אותנו?
עכשיו כבר לא איכפת לי כל כך כמו שהיה איכפת לי בהתחלה. הבנתי שכמובכל מקום, זה הרבה פוליטיקה, הרבה קשור לטעם של המרצה עצמו. ולאו דווקא כי השקעתי, כי עשיתי משהו "יפה" או כי היה לי רעיון נהדר.
הכל פוזה.
נראה לי שלא משנה לאיזה נושא אני אלך - אני אבוא אליו בעצבים גבוהים. העייפות שלי וחוסר השליטה על האצבעות, או על המחשבה, מוציאות ממני דברים.
בכלל - אני כבר מדמיין את המקלדת בתור כרית. וחולם על להרדם תוך כדי כתיבה.
אני לא יכול לכתוב עד אין סוף. אני אלך לעיין בבלוגים של אחרים. אולי אני אחזור יותר מאוחר.
בוקר טוב.
– שתי דקות אחרי:
אחרי שמירת הפוסט הבנתי שבעצם לא כתבתי כל כך הרבה. זה רק הרגיש לי כאילו זה המון זמן (זה לקח 8 דקות, שזה די הרבה).