אני עצלן כשאני אוהב
אני עצלן כשאני שחקן
אני עצלן עם החברה שלי, אלף פעמים ביום
אני עצלן כשאני מדבר
אני עצלן כשאני הולך
אני עצלן כשאני רוקד
אני עצלן כשאני מדבר
פותח את הפה
אוויר בא במרוצה החוצה
לא עושה דבר, כלום אף פעם, איך את אוהבת אותי עכשיו?
זה לא יהיה משוגע, זה לא יהיה רגיל
עצל מזליסט בחורות רוקד אוהב כל הזמן
או, אני מגניב ואני עצלן
או, את לא רוצה להציל אותי?
אני עצלן, עצלן, עצלן, עצלן
יש אנשים יש להם כסף ו-
יש אנשים החיים מתוקים
יש אנשים מחליטים החלטות ו-
יש אנשים מנקים את הרחובות
עכשיו, מדמיין איך זה מרגיש
מדמיין איך זה נשמע
מדמיין את החיים מושלמים והכל עובד כמו שצריך
אין דמעות יורדות לי מהעיניים
אני שומר את הכאב בפנים
עכשיו, את לא רוצה לחיות איתי?
אני עצלן כמו שגבר יכול להיות
או, אני מגניב ואני עצלן
או, את לא רוצה להציל אותי?
אני עצלן, עצלן, עצלן, עצלן
מדמיין שיש חברה
מדמיין שיש עבודה
מדמיין שיש תשובה
מדמיין שיש אלוהים
מדמיין שיש שדים
מדמיין שיש קדושים
עצל כספי, עצל מיני, עצל מחוץ לחלל
אין דמעות יורדות לי מהעיניים
אני שומר את הכאב בפנים
עכשיו, את לא רוצה לחיות איתי?
אני עצלן כמו שגבר יכול להיות
או, אני מגניב ואני עצלן
או, את לא רוצה להציל אותי?
עצלן כשאני עובד
עצלן בכל היום
תצעקי כמה שאת רוצה אבל זה רק דוהה באפלה
אני עצלן כשאני מתפלל
עצלן בעבודה
יש לי ראש עצל, עין עצלה, וגוף עצלן
איש קשה, חיים קשים, קשה להחזיק את הכל בפנים
ימים טובים, אלוהים טובים, אני כה עצלן שאני כמעט מפסיק
או, אני מגניב ואני עצלן
או, את לא רוצה להציל אותי?
אני עצלן, עצלן, עצלן, עצלן
או, אני מגניב ואני עצלן
או, את לא רוצה להציל אותי?
תורגם מהשיר
Lazy
by David Byrne
ארכיון למרץ, 2005
The bla bla of the bla bla bla
This bla bla was doing amzaing things to bla bla bla bla.
Ask a wish from the bla bla and it will bla bla bla.
Send this to 7 people and you will get your bla bla dream come true.
If you will not send it then BLA BLA BLA BLA BLA will happen to you.
זהו. נגמר.
יומיים של שמש, 20 מעלות, בגדים קצרים ויום אחד עם בירה וספר בהוקסטון סקוור עברו חלפו להם.
ואני כבר חשבתי שזה לא יגמר לעולם.
לפני
אחרי
אמרתי "טוב, כדאי שנבדוק את העניין"
והנה מגיעה האפשרות.
הסבלנות, תמיד עוזרת.
ומה, בטח אני יתרגל לזה בסוף ויחליט כן להוציא את ה-£12 הארורים… שזה כמעט כלום. שעתיים וחצי בבאר….
לעזאזל.
נמאס.
תחיו עם זה. אלה החיים וככה הם.
אין מה לעשות, לטוב ולרע.
לא יעזור עם תקחו כדורים, תשתו אלכוהול, תעשנו גראס, תקחו סמים וחוזר חלילה.
אז יש דברים קשים ולא הולך לנו כמו שאנחנו רוצים.
והחבר בוגד, והחברה לא אוהבת, ואבא לא מתייחס ואמא לא מחבקת.
ֿ
ככה זה.
תמיד אפשר להאשים מישהו בכל הצרה, לקחת כדור ולהרגע.
אבל בסוף זה אנחנו שחיים עם זה.
זה אנחנו שמתמודדים עם זה וזה אנחנו שגדלים עם כל הבעיות שקרו "בגללם".
וזה לא אשמתם.
כי הם לא מודעים בכלל.
וזה לא משנה כי רק אנחנו נותרים עם הכאב.
הוא נשאר אצלנו והם חיים את החיים הפשוטים שלהם בלי לדעת בכלל מה עובר עלינו.
אז די כבר עם הדכאון הזה.
כל הזמן לבכות על הדברים שאין וכמה רוצים שיהיה.
כל הזמן לבכות על כמה קשה ואיך הכל מעצבן.
זה תמיד יהיה ככה.
זה היה ככה כשהיית בגן. זה היה ככה בתיכון, בצבא, בעבודה, באוניברסיטה, במשרד, בבית, אצל הסבתא, בעיר, ביער, במדבר, בים.
זה היה ככה עם החברים הכי טובים וזה היה ככה בטיול, לבד.
זה לא עומד להיות להיות יותר טוב. זה חרא.
זה הכל בראש.
וזה הכל תלוי באיך שמסתכלים על זה.
ופסיכולוג לא יעזור ושום כדור לא ישפיע, וכן, גם לא חשיש.
הם לא ישנו את התפיסה שלכם לגבי העולם הזה.
חמש דקות בגן עדן ואח"כ אנחנו פה על הקרקע עם הבחור/ה הכי מכוער בכיתה.
אז די לחטט במה שהיה ודי לחפש את מה שיהיה.
זה לא עוזר בכלל.
תתחילו להנות.
זה עושה טוב בלב.