ֿ
רק עכשיו שמתי לב שהעץ מחוץ לחלון כבר צימח את כל העלים שלו.
לפני חודשיים הוא היה ערום.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
הסתכלתי לעצמי על היד לפני כמה ימים, במקלחת, וזה נראה לי מוזר שזורם לי דם בפנים, שיש עצמות ושרירים, גידים ותאים.
היה לי חשק לקחת סכין ולעשות חתך בכף היד. להרגיש את הכאב, לראות את הדם פורץ החוצה, משתחרר מהגוף.
היה לי חשק להרוס את הצורה של כף היד שלי.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
לפעמים אני מרגיש כאילו כל מה שנמצא מסביבי והחיים שאני חי בכלל לא אמיתיים. כאילו הכל בדמיון שלי או של מישהו אחר.
זה נראה לי מוזר שהדברים שאני עושה ובוחר עכשיו משפיעים על החיים שלי, ובצורה מסויימת גם משפיעים על החיים של אחרים. כאילו אני לא מודע לעובדה שאלה החיים שלי. שאני חי.
לפעמים אני רוצה לחזור לבטחון שהיה לי שכהייתי בן 17, גר בבית, ובלי בעיות של "החיים האמיתיים".
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
ארכיון למאי, 2005
ּמצד אחד נדמה שהכל מסתדר.
מצד שני הכל מתפורר ונשבר לרסיסים.
אני לא יודע איפה למקם את עצמי.
אני מבולבל ושבור. מאושר וגאה.
צריך לירות לי כדור בראש.
ובעצם, אולי רק לתת לעצמי להתפוצץ.
…ועדין שומע את אותו המשפט:
"אתה בחור נהדר, אני מעדיפה להיות ידידה שלך".
בהקשר הזה הוא נאמר לפני:
"אני לא מתאימה שלך, מגיע לך יותר טוב ממני. אתה לא מכיר אותי. יש הרבה דברים רעים שאני מסתירה".
מה שכן, אני כבר מיודד איתה, והמעשה נעשה מתוך שכרות.
אני לא מבין
משהו לא בסדר איתי
הבחורה שאני מבקש
לא עונה לי
זה אף פעם לא
מסתדר
מה שאני מבקש
לא מגיע
ואת מה שאני שואל
רק הנפש עונה
ונשארת מעונה
אני לא מבין
משהו לא בסדר איתי
יש משהו שמפריע לזה
לזרום
משהו בי שעוצר
את מה שטרם
התחיל
ואני לא יודע
מה זה
לא יודע איפה
להתחיל לחפש
אני לא מבין
משהו לא בסדר איתי
הרי לא יכול להיות
שכל השאר לא בסדר
יש פה משהו לבדוק
אני צריך מישהו
שיגיד לי מהו
העניין
יעזור לי למצוא את
מה שאני מחפש -
מישהי שתהיה כאן
למה
למה
למה
כי בכל מקום קיימת
חרטה
כי בכל גדר קיימת
פרצה
כי בכל שטח אדמה
יש גומחה
בלי ללכת
בלי לנסות
בלי הדרך
בלי לקוות
לא משנה איפה אני משתקע
בכל מקום שאני בו מתהלך
בכל בית שבו אני מתגורר
יש לי הרגשה של רוגע
של נפש שלווה
המטרה היא לא סוף הדרך
הדרך היא המטרה
ואין סוף
אין סוף
לכלום
למה
למה
למה
זה לא משנה
אין תשובה
אנחנו מחפשים את
השאלה
למה
למה
למה
בשביל מה?
אין כלום
ואין ברית
יש רק מילה
שמבלבלת
לא משנה איפה אני משתקע
בכל מקום שאני בו מתהלך
בכל בית שבו אני מתגורר
יש לי הרגשה של רוגע
של נפש שלווה
המטרה היא לא סוף הדרך
הדרך היא המטרה
ואין סוף
אין סוף
לכלום
למה
למה
למה
זה לא משנה
אין תשובה
אנחנו מחפשים את
השאלה
אני לא מבין ולא אוהב את הקטע הזה של צעירים שמזמינים אנשים לבלוג שלהם.
כמו שמישהי אמרה פעם בתור תגובה:
"תכתבו משהו חכם ומעניין ואנשים יכנסו אליכם לבלוג".
זה מספיק לדעתי.
(התמונה לא שלי…)
זהו, עוזבים את לונדון בקלילות… והמזג אוויר בסביליה נראה שעומד להיות יאה ונאה למה שהוא צריך להיות בכל העולם, כל הזמן…………
הבירות והיין הספרדי עומדים לזרום כמים במיצרי גיברלטר.
קשה לי להרגיש את זה מכאן.
אין לי טלויזיה, אין צפירה.
אין אנשים שנראים כאילו נורא נורא איכפת להם.
אין ילדים בחולצות לבנות שהולכים למסדר.
ֿאין טקס בבית ספר שלידי.
והדבר שאני חושב עליו יותר מכל ביום הזה
הוא כמה אנחנו סבלנו,
וכמה אנחנו לא רואים את מה שאנחנו עושים.
אני יודע שזה היום שמסמל את מה שהביא אותנו
היום שגרם למדינת ישראל לקום
וזה מעודד לדעת, שדברים מסויימים
נגרמים מדברים אחרים
שלא היינו רוצים שיקרו.
ואנחנו לא יודעים מה יקרה לנו
ומה קורה כשדוחפים את השכן שלנו
אל הפינה.
ומי יודע אם כמו בלון, הוא יתפוצץ,
ואנחנו נחטוף את כל ההדף.
הפנמנו את יום השואה,
עשינו את כל המלחמה לשלנו
לא משנה מה קרה לאחרים,
לפולנים, לרוסים, לסלבים
אנחנו נפגענו
ושוב,
אנחנו עושים את אותו דבר
לאלה שכביכול, לדעתנו,
נמצאים מתחתינו,
לא במובן של סוף מוחלט
אבל במובן של רצון ודחיפה
הריסה ולחיצה
אנחנו לא לבד
אוסטרליה
אינדונזיה
ניו זילנד, קנדה
דרום אפריקה
ארצות הברית
בריטניה ספרד
ֿטורקיה והרשימה
עוד ארוכה
הם כבשו ורמסו
הרגו והשחיטו
תרבויות שלמות
בשם החופש
הדמוקרטיה
הדת
היופי
האדמה
האוכל
תמיד אפשר למצוא סיבה
ואנחנו כדאי שנתחיל לחשוב
בשביל עצמינו וקרובינו
ולא להיות ילדים קטנים
לא לחשוב במונחים של עין
תחת עין
ושן תחת
שן
זה לא היה חוק שלנו.
לפעמים צריך לספוג ולשבת בשקט
לפעמים צריך לקום ולהגיד "לא".
בתור מדינה נשב בשקט,
ובתור תושבים נגיד "לא",
לכל הפגיעה באזרחים
חפים מפשע
לסגירה והריסה של מבנים
לאנשים שחיים בגיטאות
כאן כאן ממש קרוב אלינו
זה בשבילנו
זה בשביל כולנו
איפה היינו אנחנו לולא הם
ואיפה אנחנו בגללם?
אפשר לזכור ולא לשכוח
אבל אפשר בכל זאת
לסלוח